פתיחה
הזמנתם איטום או ציפוי בפוליאוריאה, שילמתם מחיר בהתאם, וביום העבודה הגיעו שתי חביות ומכונת התזה גדולה. האם זה אומר בהכרח שקיבלתם פוליאוריאה?
לא.
עבור לקוח שאינו מגיע מתחום הציפויים, קשה מאוד לדעת מה באמת נמצא בתוך החביות ומה הותז על המשטח. הבעיה מסתבכת עוד יותר משום שקיימות בשוק מערכות שונות שיכולות להיראות דומות בזמן היישום: פוליאוריאה טהורה, מערכות פוליאוריאה-פוליאוריתן היברידיות, פוליאוריתן, פוליאספרטיק ומערכות ציפוי דו-רכיביות נוספות.
חלקן מוצרים מצוינים בפני עצמם. השאלה איננה אם חומר אחר הוא בהכרח "רע", אלא האם קיבלתם את המערכת שעליה סיכמתם ושעבורה שילמתם.
אם בהצעת המחיר הובטחה לכם Pure Polyurea בהתזה חמה, אתם צריכים להיות מסוגלים לקבל מסמכים שמראים שזה אכן המוצר שיושם.
והחדשות הטובות הן שלא צריך להיות כימאי כדי לבצע בדיקה צרכנית טובה.
התשובה הקצרה
אין בדיקה ביתית אחת שמאפשרת להסתכל על שכבה שכבר התקשתה ולהכריז בוודאות שהיא Pure Polyurea.
הדרך הטובה ביותר היא ליצור שרשרת תיעוד:
- שם מדויק של היצרן והמוצר.
- דף נתונים טכני, TDS.
- סימון ברור של החביות והרכיבים.
- התאמה בין המוצר לבין הציוד ושיטת היישום שהיצרן דורש.
- תיעוד של מספרי האצווה.
- עובי סופי בהתאם למפרט.
- בדיקות איכות מתאימות לפרויקט.
ככל שיותר מהפרטים האלה מתאימים זה לזה, כך קשה יותר להחליף במהלך העבודה את המוצר שעליו סוכם.
—
קודם כל: מה זה בכלל "פוליאוריאה אמיתית"?
המונח "פוליאוריאה אמיתית" נפוץ בשיחות עם לקוחות, אבל מבחינה מקצועית עדיף לשאול שאלה מדויקת יותר:
איזו מערכת פוליאוריאה הוזמנה?
כאשר מדברים בענף על Pure Polyurea בהתזה חמה, הכוונה בדרך כלל למערכת דו-רכיבית מהירה שבה התגובה המרכזית בצד השרף מבוססת על רכיבים אמיניים מול רכיב איזוציאנט.
יצרנים גדולים אכן מגדירים מוצרים מסוימים במפורש כ־2-part pure polyurea hot spray applied. לעומת זאת קיימים מוצרים אחרים המוגדרים על ידי אותם יצרנים כ־polyurea/polyurethane hybrid.
ההבדל הזה חשוב.
מערכת היברידית אינה בהכרח חומר גרוע. במקרים מסוימים היא אפילו יכולה להתאים היטב ליישום מסוים. אבל אם במפרט ובהצעת המחיר הובטחה לכם Pure Polyurea, אין סיבה להסתפק בתשובה כמו "זה אותו דבר בערך".
בקשו את השם המסחרי המדויק של החומר.
כששני מוצרים מופיעים בהצעות שונות, כדאי גם להבין מה משפיע על מחיר הפוליאוריאה ואיך משווים מפרטים, ולא להסיק על איכות החומר מהמחיר בלבד.
—
7 הדברים שכדאי לבקש עוד לפני שסוגרים עבודה
1. שם היצרן ושם המוצר
אל תסתפקו בשורה:
"יישום פוליאוריאה חמה".
בקשו שבהצעת המחיר יופיע משהו בסגנון:
"יישום מערכת ______ מתוצרת ______"
אין צורך להסתבך בשלב הזה עם כימיה. עצם קיומו של שם מוצר מדויק מאפשר לכם לבדוק מה אתם אמורים לקבל.
אם הקבלן מסרב לציין מראש איזה חומר הוא מתכוון ליישם, זו סיבה טובה לשאול למה.
2. דף נתונים טכני, TDS
TDS הוא אחד המסמכים החשובים ביותר בעבודה.
חפשו בו בין היתר:
- שם המוצר
- שם היצרן
- סוג המערכת
- האם היא מוגדרת Pure Polyurea, Hybrid או משהו אחר
- שיטת היישום
- יחס ערבוב
- עובי מומלץ או צריכה
- סוגי תשתיות מתאימות
- פריימר נדרש
- זמני התקשות
- תנאי טמפרטורה ולחות
- מגבלות חשיפה
- דרישות לשכבת הגנה נוספת
אל תניחו שכל המספרים זהים בכל מוצר. הם אינם.
לדוגמה, קיימות מערכות Pure Polyurea מסוימות שיצרן מגדיר בעובי של 2 מ"מ ומעלה ליישום מסוים, אבל זה לא אומר ש־2 מ"מ הוא עובי אוניברסלי לכל פוליאוריאה ולכל פרויקט. העובי הנכון חייב להיגזר מהמוצר ומהמפרט הספציפי.
3. SDS
בקשו גם Safety Data Sheet, או SDS.
זהו מסמך בטיחות של החומר.
הוא אינו מחליף את ה־TDS ואינו מוכיח לבדו שהמערכת מתאימה לפרויקט, אבל הוא מוסיף עוד שכבת זיהוי ומאפשר לוודא שהשם והיצרן תואמים למסמכים שנמסרו לכם.
4. עובי מוגדר
המשפט:
"נעשה לכם כמה שכבות עד שזה יהיה חזק"
אינו מפרט מקצועי.
בקשו שהעובי המתוכנן יופיע במילימטרים או לפי דרישת המערכת.
יש הבדל גדול בין להגיד "פוליאוריאה" לבין להגדיר מערכת מלאה הכוללת תשתית, פריימר, ממברנה בעובי מוגדר ולעיתים גם שכבת גמר.
5. הכנת התשתית
זה אולי החלק שהלקוחות הכי פחות מתעניינים בו, למרות שהוא מהחשובים ביותר.
גם חומר מצוין עלול להיכשל אם הוא מותז על משטח חלש, מאובק, שמנוני, לח מדי או בלתי מוכן.
גופים מקצועיים בתחום שיקום הבטון מדגישים שהכנת פני השטח משפיעה ישירות על ביצועי מערכת הציפוי, ושיש להתאים את פרופיל פני הבטון למערכת המיושמת.
לכן שאלו מראש:
איך מכינים את הבטון?
האם מבצעים ליטוש, חספוס או shot blasting לפי הצורך?
כיצד מטפלים בסדקים?
כיצד מטפלים בפינות ובחדירות?
איזה פריימר ייושם?
כיצד נבדקת לחות התשתית?
6. המערכת המלאה
לעיתים "פוליאוריאה" היא רק שכבה אחת מתוך מערכת שלמה.
לדוגמה:
תשתית
↓
תיקונים והכנה
↓
פריימר
↓
פוליאוריאה
↓
Top Coat במקרה הצורך
לכן אל תשאלו רק "איזה פוליאוריאה אתם שמים?"
שאלו:
מהי מערכת הציפוי המלאה שאתם מתחייבים לבצע?
7. תנאי האחריות
האחריות צריכה להתייחס למה שבאמת בוצע.
שמרו:
- הצעת מחיר
- מפרט
- חשבונית
- שם המוצר
- TDS
- תמונות
- מספרי אצווה
- תוצאות בדיקות אם בוצעו
מסמכים אלה יכולים להיות חשובים הרבה יותר מתמונה יפה של הציפוי לאחר סיום העבודה.
—
יום העבודה הגיע: מה בדיוק כדאי לצלם?
זה החלק הפשוט ביותר במדריך, והוא יכול לחסוך הרבה ויכוחים לאחר מכן.
לפני שההתזה מתחילה, צלמו בטלפון:
את החביות
צלמו כל חבית כך שהמדבקה תהיה קריאה.
נסו לכלול בתמונה:
- שם היצרן
- שם המוצר
- Part A / Part B
- מספר אצווה, Batch/Lot
- תאריך ייצור אם קיים
- כל מספר זיהוי נוסף
אל תסתפקו בצילום חבית אחת.
את שתי החביות באותה תמונה
תמונה אחת רחבה שמראה את זוג הרכיבים הנמצאים ליד מכונת ההתזה יכולה להיות שימושית מאוד לתיעוד.
את החיבור למכונה
אין צורך להתקרב לאזור העבודה או להפריע למבצע.
מספיק לתעד מרחוק את סביבת הציוד ואת החומרים המזינים אותו.
את המשטח לפני תחילת ההתזה
כך ניתן לראות כיצד הוכנה התשתית.
את תהליך העבודה
מספר תמונות או סרטון קצר יכולים לתעד את העבודה.
את המשטח לאחר הביצוע
צלמו פרטים, פינות, קירות, מעברים, נקזים, חדירות ואזורים מורכבים, לא רק צילום רחב ויפה של הפרויקט.
—
האם מכונת ההתזה מוכיחה שזו פוליאוריאה?
לא.
זו אחת הטעויות החשובות ביותר שלקוח יכול לעשות.
Pure Polyurea חמה מיושמת בדרך כלל באמצעות מערכת דו-רכיבית מקצועית שמודדת, מחממת, מעבירה ומערבבת את הרכיבים בזמן ההתזה.
אבל עצם קיומה של מכונה כזאת אינו מוכיח מה נמצא בתוכה.
Graco, אחת היצרניות המרכזיות של ציוד רב-רכיבי, מציינת שהציוד שלה משמש להתזת פוליאוריאה, urethanes, מערכות אפוקסי עתירות מוצקים וחומרים נוספים.
גם מערכות Polyurea/Polyurethane Hybrid עשויות להיות מיושמות במכונת התזה דו-רכיבית חמה.
לכן:
מכונה מקצועית היא חלק מתהליך תקין, אבל היא אינה תעודת הזהות של החומר.
תעודת הזהות נמצאת קודם כל בשם המוצר, בחביות ובמסמכי היצרן.
—
"אבל ראיתי שתי חביות A ו-B"
גם זה לא מספיק.
מערכות ציפוי רבות מורכבות משני רכיבים.
לכן עצם קיומם של Part A ו־Part B אינו מוכיח שהחומר הוא Pure Polyurea.
מה כן עושים?
בודקים שהשם על שתי החביות תואם למערכת שנמסרה לכם מראש, ושה־TDS של אותו מוצר אכן מגדיר אותו כסוג החומר שעליו סוכם.
—
ואם המכונה עובדת ביחס 1:1?
זה סימן שימושי, אבל עדיין לא הוכחה.
מערכות פוליאוריאה רבות אכן מתוכננות ליחס ערבוב 1:1 בנפח. Graco מציינת שרבות ממערכות הפוליאוריאה והקצף משתמשות ביחס 1:1 וששמירה על היחס חשובה לתוצאה תקינה.
אבל המילים החשובות כאן הן:
רבות מהמערכות.
לא כל חומר בעולם מוגדר כך, ובכל מקרה יחס 1:1 לבדו אינו אומר לכם מהי הכימיה שבתוך החביות.
לכן היחס צריך להיבדק מול ה־TDS של המוצר הספציפי.
—
האם התקשות בתוך שניות מוכיחה שזו פוליאוריאה?
לא.
תגובה מהירה היא מאפיין מוכר מאוד של מערכות פוליאוריאה חמות. לדוגמה, קיימות מערכות Pure Polyurea מסחריות בעלות זמן gel של שניות בודדות.
אבל גם מערכות היברידיות יכולות להיות מהירות מאוד.
לכן העובדה שראיתם חומר שמותז, מתקשה כמעט מיד ואפשר ללכת עליו זמן קצר לאחר מכן אינה מספיקה כדי לזהות את הכימיה.
היא יכולה להיות תואמת לפוליאוריאה, אך אינה מהווה הוכחה בפני עצמה.
—
האם 100% מוצקים מוכיח שמדובר בפוליאוריאה טהורה?
גם כאן, התשובה היא לא.
100% solids הוא נתון שיכול להיות מאפיין מצוין של מערכת ציפוי, אבל הוא אינו שם המשפחה הכימי שלה.
יש מערכות Pure Polyurea שהיצרן מגדיר כ־100% solids, אך נתון זה אינו תחליף להגדרה המפורשת של סוג המוצר.
הכלל פשוט:
אל תחפשו מאפיין אחד ש"מסגיר" את החומר.
חפשו התאמה בין כל המסמכים והנתונים.
—
ומה לגבי פוליאוריאה היברידית?
כאן חשוב להיות הוגנים ומדויקים.
Hybrid Polyurea אינה בהכרח זיוף, ואינה בהכרח מוצר נחות.
יצרנים מוכרים משווקים מערכות שמוגדרות במפורש Polyurea/Polyurethane Hybrid ליישומי איטום שונים.
הבעיה נוצרת רק כאשר:
הוצע לכם מוצר אחד
אבל סופק מוצר אחר.
לדוגמה, אם המפרט אומר במפורש Pure Polyurea והחומר שהגיע לאתר מוגדר על ידי היצרן כ־Polyurethane/Polyurea Hybrid, קיימת אי התאמה שצריך לברר.
אל תיכנסו לוויכוח על מילים.
בקשו לראות את ה־TDS.
אם היצרן עצמו כותב Hybrid, זה הנתון שצריך לעמוד מול מה שסוכם בהצעת המחיר.
—
ומה עם Polyaspartic?
גם כאן השמות יכולים לבלבל.
קיימות מערכות Polyaspartic המתוארות על ידי יצרנים כחלק מטכנולוגיית הפוליאוריאה, ואף קיימים מוצרים המוגדרים Polyaspartic Pure Polyurea, אך שיטת העבודה והמאפיינים שלהם יכולים להיות שונים מאוד מממברנת Pure Polyurea חמה בהתזה. קיימות אפילו מערכות Polyaspartic ביחס 1:1 המיושמות בערבוב רגיל ולא במערכת ההתזה החמה המזוהה עם ממברנות פוליאוריאה מהירות.
לכן שוב:
אל תנסו להסיק מהשם "Polyurea" לבדו מה בדיוק קיבלתם.
בדקו את המוצר הספציפי.
—
בדיקת הזהב: התאמה בין 5 דברים
הלקוח צריך לבדוק שיש התאמה בין:
1. הצעת המחיר
מה הובטח?
2. ה־TDS
מה היצרן אומר שהמוצר הוא?
3. החביות
מה הגיע בפועל לאתר?
4. שיטת היישום
האם העבודה מתבצעת בהתאם להוראות היצרן?
5. התוצאה והבדיקות
האם עובי הציפוי ואיכות היישום עומדים במפרט?
אם כל חמשת החלקים מתחברים, יש לכם שרשרת תיעוד טובה מאוד.
—
איך בודקים את העובי?
זה אחד הנתונים החשובים ביותר לאחר הביצוע.
ציפוי יכול להיות עשוי מהחומר הנכון ועדיין להיות דק משמעותית מהמפרט.
לכן חשוב שההזמנה תגדיר מראש את העובי הנדרש.
בפרויקטים מקצועיים קיימות שיטות מסודרות למדידת עובי יבש של ציפויים. AMPP מפרסמת תקנים ונהלים למדידת עובי ולהערכת התאמה לעובי שנקבע במפרט, וקיימות גם שיטות אולטרסוניות למדידה על מגוון תשתיות.
הלקוח אינו צריך לקנות בעצמו ציוד מדידה מקצועי.
אפשר לדרוש מהמבצע:
- לציין במפרט את העובי
- לתעד את המדידות
- לציין באילו נקודות בוצעו
- למסור את התוצאות בפרויקט שבו בדיקה כזאת נדרשת
בפרויקט גדול או רגיש ניתן לערב מפקח או בודק עצמאי.
חשוב
אל תיקחו נתון עובי ממאמר באינטרנט ותדרשו אותו אוטומטית מהקבלן.
העובי המתאים תלוי במערכת, במוצר, בתשתית ובשימוש.
המסמך שקובע הוא המפרט של המערכת הספציפית.
—
בדיקת הידבקות: האם הציפוי באמת מחובר לתשתית?
בפרויקטים שבהם יש הצדקה לכך ניתן לבצע בדיקת Pull-Off.
בבדיקה כזאת מודדים את הכוח הנדרש לנתק אזור מוגדר של מערכת הציפוי מהתשתית.
ASTM D7234 עוסק בבדיקת Pull-Off של ציפויים על בטון באמצעות מכשיר נייד.
אבל יש כאן נקודה חשובה:
המספר שקיבלתם בבדיקה לבדו אינו כל הסיפור.
צריך לראות גם איפה אירע הכשל.
לדוגמה, האם:
- הציפוי נפרד מהפריימר
- הפריימר נפרד מהבטון
- שכבת בטון חלשה נתלשה יחד עם הציפוי
לכן בדיקת הידבקות צריכה להתבצע ולהתפרש על ידי גורם שמבין את המערכת והמפרט.
בבית פרטי קטן אין צורך להפוך כל עבודה למעבדת בדיקות.
במאגר מים גדול, חניון, מפעל, רצפת ייצור או פרויקט שבו לכשל יש מחיר משמעותי, בדיקות כאלה יכולות להיות חשובות מאוד.
—
בריכות ומאגרי מים: יש עוד משהו שצריך לבדוק
כן.
אם הציפוי מיועד למים, ובמיוחד למי שתייה, לא מספיק לדעת שהוא "פוליאוריאה".
צריך לבדוק שהמוצר הספציפי מאושר ומתאים לשימוש המתוכנן.
קיימות לדוגמה מערכות Pure Polyurea שפותחו במפורש למתקני מי שתייה. עצם העובדה שמוצר אחר הוא Pure Polyurea אינה מעניקה לו אוטומטית את אותם אישורים או אותה התאמה.
לכן שאלו:
האם לדגם הספציפי שמיישמים אצלי יש את ההתאמה או האישור הדרושים לשימוש הזה?
ולא:
"האם פוליאוריאה מתאימה למים?"
—
גגות ושמש: עוד מלכודת נפוצה
כאשר פוליאוריאה מותקנת במקום החשוף לשמש, צריך לבדוק גם את נושא ה־UV ואת דרישות שכבת הגמר.
ישנן מערכות פוליאוריאה ארומטיות שבהן היצרן דורש שכבת Top Coat אליפטית כאשר נדרשת יציבות צבע בחשיפה מלאה לשמש. לדוגמה, Sika מציינת דרישה כזאת במערכת Pure Polyurea מסוימת לגגות.
מצד שני, קיימות גם מערכות Pure Polyurea אליפטיות שתוכננו לעמידות UV גבוהה.
המסקנה:
אל תקבלו משפט גורף כמו:
"פוליאוריאה לא עמידה לשמש"
או:
"כל פוליאוריאה עמידה לשמש".
בדקו את המוצר ואת המערכת הספציפית.
—
10 דברים שלא מוכיחים שקיבלתם Pure Polyurea
צור כאן טבלה רספונסיבית עם 3 עמודות:
סימן | האם זו הוכחה? | מה כן לבדוק
שורות:
כתוב "פוליאוריאה" בהצעה
לא
שם יצרן ודגם מדויק.
הגיעו שתי חביות
לא
שם המוצר על שתי החביות וה־TDS.
כתוב A ו-B
לא
התאמה מלאה למערכת היצרן.
משתמשים במכונה גדולה
לא
אותו סוג ציוד יכול לשמש חומרים שונים.
זו מכונת Graco/Reactor
לא
הציוד מסוגל ליישם יותר מסוג אחד של כימיה.
החומר מותז חם
לא
גם מערכות היברידיות עשויות להיות מיושמות בהתזה חמה.
היחס הוא 1:1
לא
זה יחס נפוץ במערכות רבות, אך אינו מזהה לבדו את החומר.
החומר התקשה בתוך שניות
לא
זה מתאים לפוליאוריאה מהירה, אבל אינו ייחודי לה בלבד.
כתוב 100% solids
לא
זהו מאפיין של חומר, לא זיהוי מלא של הכימיה.
הציפוי נראה כמו גומי חזק
לא
המראה והמגע אינם בדיקת זיהוי כימית.
בסוף הטבלה כתוב:
המכנה המשותף: כמעט שום סימן בודד אינו מספיק. צריך לבדוק את המערכת כמכלול.
—
הסימנים שבאמת צריכים להדליק נורה אדומה
שימו לב במיוחד אם:
- הקבלן מסרב להגיד מראש את שם החומר.
- שם המוצר אינו מופיע בהצעת המחיר למרות שביקשתם.
- אין TDS.
- החביות מגיעות ללא סימון ברור.
- המדבקות הוסרו או אינן קריאות.
- שם החומר על החבית שונה מזה שהובטח.
- במסמך היצרן כתוב Hybrid אבל בהצעה כתוב Pure Polyurea.
- לא מוכנים להסביר מהו העובי המתוכנן.
- לא מבצעים כמעט שום הכנת תשתית למרות שהיצרן דורש אותה.
- אין תשובה ברורה לגבי הפריימר.
- נאמר לכם שכל סוג פוליאוריאה מתאים לכל תשתית ולכל שימוש.
- נאמר לכם שאין צורך לבדוק את הוראות היצרן.
- מבקשים מכם לא לצלם את אריזות החומר בלי הסבר סביר.
- ניתנת תשובה כמו "עזוב אותך מהשם, הכול אותו חומר".
אף סימן מהרשימה אינו מוכיח לבדו שבוצעה מרמה.
אבל כמה סימנים יחד בהחלט מצדיקים בדיקה נוספת לפני שממשיכים.
—
כבר ביצעו את העבודה ולא צילמתם כלום. מה עושים?
לא הכול אבוד.
פעלו לפי הסדר הבא.
שלב 1: בקשו את שם המוצר
בקשו בכתב:
- יצרן
- שם מסחרי
- דגם
- סוג מערכת
שלב 2: בקשו TDS
השוו אותו להצעה המקורית.
שלב 3: בקשו מספרי אצווה
אם נשמר תיעוד של החומרים, בקשו אותו.
שלב 4: בקשו חשבונית או תעודת משלוח של החומר, אם הדבר רלוונטי
בפרויקטים משמעותיים תיעוד האספקה יכול להוסיף חוליה חשובה לשרשרת.
אין צורך לקבל מידע מסחרי שאינו רלוונטי. המטרה היא ליצור התאמה בין המוצר שסופק לפרויקט לבין המוצר שהובטח.
שלב 5: בדקו עובי
אם קיימת מחלוקת לגבי כמות או עובי, פנו לבעל מקצוע מתאים למדידה.
שלב 6: בדיקת הידבקות אם נדרש
בפרויקט משמעותי אפשר לשקול בדיקה מקצועית בהתאם לתשתית ולמפרט.
שלב 7: במקרה של מחלוקת מהותית, פנו למעבדה
אם אין דרך תיעודית מספקת וקיימת מחלוקת כספית או הנדסית משמעותית, ניתן להתייעץ עם מעבדת פולימרים לגבי בדיקה של דגימה מהציפוי.
שיטות אנליטיות כגון ספקטרוסקופיה יכולות לספק מידע על המבנה הכימי של פולימרים, אך אין להתייחס ל"בדיקת FTIR" כאל כפתור קסם שמוציא תשובה פשוטה של "אמיתי/מזויף".
המעבדה צריכה לדעת:
- מה נטען שהותקן
- מהו מוצר הייחוס
- מה מחפשים להבדיל
- אילו דגימות קיימות
אם ניתן להשיג דגימת ייחוס מהמוצר המקורי, היא עשויה לסייע להשוואה.
אין לחתוך או לפגוע במערכת איטום קיימת באופן עצמאי. נטילת דגימה צריכה להתבצע במקום שניתן לתקן כראוי לאחר מכן.
—
רעיון מצוין לפרויקט גדול: דוגמת ביקורת
בפרויקט משמעותי אפשר לבקש מראש מהמבצע להכין בזמן העבודה דוגמת ציפוי קטנה על לוח או משטח ביקורת מתאים.
רשמו עליה:
- שם הפרויקט
- תאריך
- שם המוצר
- מספר אצווה
- Part A
- Part B
הדוגמה אינה מחליפה מעבדה ואינה מוכיחה לבדה מהי הכימיה.
אבל היא יכולה ליצור תיעוד נוסף של החומר שיושם באותו יום ולהיות שימושית במקרה של בדיקה עתידית.
—
האם אפשר לזהות פוליאוריאה לפי ריח, צבע או מגע?
לא בצורה אמינה.
אל תנסו לזהות חומר כימי באמצעות:
- הרחה
- שריפה
- חימום
- המסה בחומר ניקוי
- טעימה
- שפיכת ממסים
- ניסויי אש
- ניסויי "עשה זאת בעצמך"
מעבר לכך שפעולות כאלה אינן מספקות זיהוי מקצועי, חלק מהחומרים והרכיבים המשמשים במערכות ציפוי דורשים אמצעי בטיחות מתאימים.
בזמן ההתזה עצמה יש להישאר מחוץ לאזור העבודה בהתאם להוראות הבטיחות של החומר והמבצע.
—
ומה חשוב יותר, החומר או הקבלן?
שניהם.
אפשר לקנות מערכת פוליאוריאה מהטובות בעולם ועדיין לקבל כשל אם:
- התשתית לא הוכנה
- הייתה לחות או עיבוי
- הפריימר לא התאים
- היחס בין הרכיבים יצא מהמפרט
- הטמפרטורה לא הייתה נכונה
- נוצרו אזורים דקים מדי
- פרטים ופינות בוצעו בצורה לקויה
יצרני ציוד מדגישים את החשיבות של שמירה על יחס ערבוב נכון, ויצרני מערכות ציפוי מפרטים תנאים מוגדרים של תשתית, טמפרטורה, לחות ופריימר.
לכן השאלה הנכונה אינה רק:
"האם זו פוליאוריאה?"
אלא:
"האם קיבלתי את מערכת הפוליאוריאה שהוזמנה, בעובי הנכון ועל תשתית שהוכנה לפי המפרט?"
זאת כבר שאלה הרבה יותר טובה.
—
Checklist: לפני שאתם מאשרים להתחיל בהתזה
בדיקת 60 שניות לפני תחילת העבודה
- שם היצרן ידוע לי
- שם המוצר המדויק ידוע לי
- קיבלתי TDS
- סוג המערכת תואם למה שסוכם
- צילמתי את Part A
- צילמתי את Part B
- צילמתי את מספרי האצווה
- העובי המתוכנן מופיע במפרט
- ידוע לי איזה פריימר מיושם
- התשתית הוכנה לפני ההתזה
- אם קיימת חשיפה לשמש, בדקתי את דרישות ה־UV/Top Coat
- אם מדובר במים או מי שתייה, בדקתי התאמה של המוצר הספציפי
- בפרויקט משמעותי הוגדרו בדיקות קבלה מתאימות
אם אתם יכולים לסמן את רוב הסעיפים עוד לפני שהאקדח מתחיל להתיז, אתם נמצאים במקום הרבה יותר טוב מאשר לקוח שמסתפק במשפט "אמרו לי שזה פוליאוריאה".
—
השאלה שהכי כדאי לשאול את הקבלן
"מה השם המדויק של המוצר שאתם הולכים ליישם, אפשר לקבל את ה־TDS ולראות את החביות לפני שמתחילים?"
קבלן מקצועי אמור להבין מדוע לקוח שמוציא סכום משמעותי רוצה לדעת מה מותקן בפרויקט שלו.
עצם השאלה הזאת פותרת חלק גדול מהבעיה.
—
שאלות נפוצות
האם אפשר לדעת לפי העין אם הציפוי הוא פוליאוריאה?
לא באופן אמין. צבע, ברק, מרקם וגמישות יכולים לתת רושם כללי בלבד. מערכות שונות יכולות להיראות דומות מאוד לאחר ההתקשות.
אם החומר התקשה בתוך כמה שניות, זה אומר שזו פוליאוריאה?
לא בהכרח. התקשות מהירה מאפיינת מערכות Pure Polyurea רבות, אבל קיימות גם מערכות היברידיות מהירות. צריך לבדוק את שם המוצר וה־TDS.
האם שתי חביות A ו-B מוכיחות שזו פוליאוריאה?
לא. חומרים דו-רכיביים קיימים במשפחות כימיות שונות.
האם יחס ערבוב 1:1 מוכיח שמדובר בפוליאוריאה?
לא. 1:1 הוא יחס נפוץ במערכות פוליאוריאה רבות, אבל הוא אינו ייחודי לפוליאוריאה ואינו מחליף זיהוי של המוצר.
האם מכונת התזה חמה מוכיחה שזו Pure Polyurea?
לא. ציוד רב-רכיבי מקצועי יכול לשמש גם למערכות אחרות, כולל מערכות Hybrid וחומרים נוספים.
מהו המסמך החשוב ביותר לבקש?
התחילו בשם היצרן והמוצר וב־TDS. לאחר מכן ודאו שהחביות שהגיעו לאתר נושאות את אותו שם.
איך אני יודע שהעובי מספיק?
העובי צריך להיות מוגדר לפי המוצר והמפרט. בפרויקטים שבהם הדבר חשוב ניתן לבצע ולתעד מדידות עובי מקצועיות.
האם כל Pure Polyurea מתאימה לבריכת מים?
לא. התאמה למים, ובמיוחד למי שתייה, צריכה להיבדק עבור המוצר והמערכת הספציפיים.
האם פוליאוריאה חייבת Top Coat?
לא תמיד. הדרישה תלויה במערכת ובחשיפה. במוצרים ארומטיים מסוימים נדרשת שכבת גמר כאשר חשובה יציבות הצבע תחת UV, בעוד שקיימות גם מערכות אליפטיות בעלות עמידות UV גבוהה.
מה עושים אם הקבלן לא מוכן להגיד איזה מוצר יושם?
בקשו את המידע בכתב. בפרויקט משמעותי, סירוב למסור אפילו את שם המוצר והיצרן הוא סיבה סבירה לעצור ולברר לפני שממשיכים.
אפשר לשלוח דגימה למעבדה?
כן, במקרים של מחלוקת משמעותית ניתן לפנות למעבדת פולימרים ולבדוק אילו שיטות מתאימות לזיהוי או להשוואת הדגימה למוצר ייחוס. אין לבצע חיתוך עצמאי של מערכת איטום פעילה ללא תכנון התיקון.
—
סיכום
הדרך לדעת שקיבלתם באמת את הפוליאוריאה שעליה שילמתם אינה לגעת בציפוי, להריח אותו או להתרשם מכמה מהר הוא התקשה.
הדרך היא הרבה יותר פשוטה:
שם מוצר + TDS + חביות + מספרי אצווה + יישום לפי הוראות היצרן + עובי ובדיקות מתאימות.
אל תחפשו "טריק" אחד שמזהה פוליאוריאה.
צרו שרשרת תיעוד.
ובעיקר, עשו זאת לפני ההתזה, כאשר שם המוצר עדיין כתוב על החביות וכל המידע נמצא מולכם.
Pure Polyurea, Hybrid Polyurea, Polyurethane ומערכות אחרות יכולות כולן להיות פתרונות הנדסיים לגיטימיים כאשר הן נבחרות נכון.
הבעיה מתחילה כשהלקוח חושב שהוא קונה מערכת אחת ומקבל מערכת אחרת.
לכן לפני שסוגרים עבודה, אל תשאלו רק:
"אתם עושים פוליאוריאה?"
שאלו:
"איזו פוליאוריאה בדיוק, מאיזה יצרן, איזה דגם, באיזה עובי ועל פי איזה מפרט?"
זו השאלה שמפרידה בין הבטחה כללית לבין מערכת שאפשר באמת לבדוק.
—
המידע במדריך נועד לעזור ללקוחות להבין מסמכים ותהליכי עבודה בתחום הפוליאוריאה. הדרישות משתנות בין מוצרים, תשתיות ושימושים. בפרויקטים הנדסיים, מתקני מים, תעשייה, חניונים או עבודות בעלות סיכון משמעותי יש לפעול לפי מפרט המערכת ולהיעזר, לפי הצורך, במתכנן, מפקח, יצרן החומר או גורם מקצועי מתאים.
—





